אנשים שעוסקים במקצועות הטיפול והנתינה לאחרים, בדרך כלל נוטים לשים את עצמם בסדר עדיפות נמוך, ופחות משקיעים בעצמם. כשאני אומרת אנשי טיפול הכוונה גם לאנשים ממקצועות הטיפול השונים (רופאים, צוותי סיעוד, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מטפלים הוליסטיים, יועצים ומורים וכדומה) וגם לאנשים שמטפלים באופן קבוע באיש משפחה חולה (main caregiver ).
אחת התופעות שהתגלתה סביב שנות ה 90 היא “תשישות החמלה” (compassion fatigue ) (פיגלי 1995) שמתארת תופעת שחיקה ייחודית לאנשי טיפול, שבאים במגע עם סבל וסיפורי חיים קשים של אנשים, וכתוצאה מכך “נדבקים” בסיפורים. תשישות החמלה יכולה לבוא לידי ביטוי בתופעות סומטיות של הגוף, בתופעות השתקה (ציניות, כהות רגשית ועוד) או בתסמינים של טראומטיזציה משנית (שזהים לתסמיני טראומה). זוהי תופעה טבעית, שיש להיות מודעים אליה ולנצל אותה כהזדמנות לביצוע תהליכי התפתחות וצמיחה, במטרה להיות מטפלים טובים יותר, ואנשים בריאים ומאושרים יותר.
במסגרת עבודתי כמטפלת גוף-נפש למדתי כלים ושיטות מגוונות שניתן להשתמש בהן גם לשמירה עצמית ואני נעזרת בהם בשגרת חיי. שמירה עצמית Self care דורש השקעה של זמן ואנרגיות, אך בעיניי היא הכרחית ומאפשרת לי להיות אמפטית וחומלת, תוך שאני “מנקה” באופן קבוע את הכבדות והתשישות, ומטעינה אנרגיות וכוחות בגוף ובנפש.
בשנים האחרונות אני מלמדת קבוצות של מטפלים, מורים ואנשים שמטפלים בבני משפחה, כיצד ליישם שגרת שמירה עצמית בחייהם, ולאפשר לעצמם לחיות בבריאות ושמחה.