חיינו רצופים מעברים ושינויים. לעיתים אנו אלה שבוחרים במודע ובמכוון לבצע מעבר (עוברים דירה, משנים מקום עבודה, מחליפים בן זוג) ולעיתים השינוי או המעבר נכפה עלינו (גיל המעבר, משבר כלכלי ועוד). במקרה שבו המעבר מתוכנן, הוא תוצאה של תהליך פנימי כלשהו שנבע מחוסר נוחות או סיפוק מהמקום בו היינו ותחושה חזקה, שלעיתים קשה להסבירה בצורה הגיונית, שאנחנו חייבים לבצע שינוי. עדיין נצטרך לזוז מאזור הנוחות, ולשנות תבניות התנהגות והרגלים, דבר שלכולנו לא קל לעשות, אך המוטיבציה הפנימית לשנות עוזרת לנו בתהליך. הדבר שונה לגמרי כשהשינוי "נכפה" עלינו מבחוץ. ניקח למשל את גיל המעבר. כל הנשים, בשלב זה או אחר של אמצע חייהן, חוות את השלב שבו פוסק המחזור החודשי, שלב שנקרא בספרות המקצועית "גיל המעבר" (או בשם שהרבה פחות אטרקטיבי ממנו "גיל הבלות") זהו שלב ידוע, מדובר וכולן יודעות שזה יקרה גם להן, ועדיין כשזה מגיע (בלי הודעה מוקדמת ובלי הכנה) זה מציב בפנינו אתגר לא פשוט. תופעות הלוואי משתנות מאישה לאישה הן בעוצמות והן בסוגים, ובאות לידי ביטוי הן בגוף (גלי חום, יובש, השמנה ) והן בנפש (עצבים, חוסר שקט ועוד). נשים מדווחות על כך שהן מרגישות חוסר שליטה על הגוף שלהן, וחוסר אונים אל מול התופעות שמגיעות. דברים שעבר עזרו להן היום כבר לא מתאימים, ודורשים שינוי באורח החיים.
מעבר כשמו כן הוא, לוקח אותנו ממקום למקום, הוא מעין מקום ביניים שעוזר לנו לבצע שינוי ממצב מסוים למצב אחר. כך גם גיל המעבר, תקופה שמגיעה באמצע החיים ומטרתה להעביר אותנו מחציו הראשון של מסלול חיינו לחציו השני, תוך ביצוע שינויים והתאמות לקראת החלק החדש והעתידי בחיינו.
אז מה עושים? קודם כל, משתמשים במודל הש.מ.ח.ה. שגם כאן עוזר לנו בהתמודדות עם הקשיים שמביאה איתה תקופה זו. זו הזדמנות מצוינת לקחת לעצמנו "זמן אני" (כמו שחברה שלי אומרת "איזה מזל שיש לי תירוץ להשקיע בעצמי") , זמן שננצל אותו ללמוד ולסגל לעצמנו הרגלים חדשים של תזונה, פעילות גופנית, לשנות את הטעון שינוי במערכות היחסים בחיינו, להחליף אמונות שכבר לא משרתות אותנו יותר, לעשות דברים חדשים שעושים לנו טוב, להתפנק ולהתמסר למה שמביא איתו המעבר. והכי חשוב – לא לעבור את זה לבד. תמיכה, שיתוף, חיקוי והעצמה של קבוצה תמיד עושים את המעבר קל יותר עבורנו.
בהצלחה!